פעילות גופנית בכל מזג אוויר – למבוגרים בעלי צרכים מיוחדים – מנקודת מבטה של אימא.
נעים מאוד, שמי איילה ואני אימא של גילי. שהוא אוטיסט, בן 35, בתפקוד נמוך, שאינו מדבר ומתקשר באמצעות תוכנות ומסרים בלתי מילוליים, גילי גר בבית לחיים, ברעננה. מחודש יוני 2021, המאמן אלון פרידמן, שהוא מאמן ספורט, לילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, מדריך את גילי בכל התהליך המורכב והמאתגר ורב הערך עבור מבוגר אוטיסט .
התמונה שאתם רואים למטה היא תמונת השנה שלי, שמבטאת את הדרך שגילי עושה בחצי השנה האחרונה. כשאני מסתכלת בה אני רואה את התנועתיות של גילי, מתיחת הגוף כולו לכיוון הכדור, את שיתוף הפעולה בין גילי לאלון, את הרצון והנכונות לחוות, וגם כמעט …. קליעה לסל.
לעניין הפעילות הספורטיבית במרחב פתוח, ביום שבו הגשם יורד לסירוגין,
ביום חמישי כבר הבנתי שירד גשם בשישי, לבטל את האימון? החלטנו שלא להחליט. ביום שישי, בבוקר, בשעה 9 השמש הפציעה, בעצה אחת עם אלון ההחלטה התקבלה, מתאמנים כרגיל. וכשהגעתי לקחת את גילי (גר בבית לחיים, הוסטל) לאימון, הבנתי שהוא ממש שמח ללכת לאימון, ואז אחת המדריכות שם, חיזקה את החלטתי, ואמרה: "מאז שאת לוקחת את גילי לאימונים אנחנו חווים את גילי רגוע יותר, שמח יותר". והבנתי, שמעבר לאימון ספורט לחיזוק הגוף עצמו, האימון והקשר עם המאמן מלווה אותו במשך השבוע. ומה אתם חושבים? בוודאי שירד גשם בסוף האימון, ואפילו נרטבנו, היה שווה!
החלטתי לשתף אתכם בחוויות המיוחדות שאני חווה בליווי גילי לאימוני ספורט. בפוסט הראשון (קישור בסוף הפוסט) פירטתי את המניעים שדחפו אותי לחפש מאמן ספורט לגילי. בפוסט השני, (קישור בסוף פוסט זה) סיפרתי על אירוע הממחיש את האתגר כשמדובר במבוגר אוטיסט, בתפקוד נמוך. חשבתי שאמשיך ואפרט את האתגרים, עד שראיתי את התמונות שצילמתי באימון, ביום שישי. והחלטתי לעשות קפיצה נחשונית אל ההווה, וכך בפוסטים הבאים אקפוץ מדי פעם לעבר, ואחזור אל ההווה. אני מודה למגיבים לפוסטים, אתם מחזקים אותי להמשיך בכתיבת הפוסטים שמהווים עבורי כעין יומן מסע.
מטרתי בכתיבת הפוסט, לעודד הורים, מאמנים ומדריכים להאמין שיגיע שינוי, הלוואי שאצליח להגיע לליבותיהם של רבים, ואוליי אצליח במימוש החלום, בכך שיוקם מתחם מקורה פתוח 24 שעות המיועד לבעלי צרכים מיוחדים, שאליו יוכלו להגיע מאמנים, והורים.
מאחלת לכולנו שבוע נפלא,
היו ברוכים,
איילה
