חשיבות שגרת אימוני ספורט בחורף, בעידן התפרצות מגפת הקורונה עבור מתאמן בוגר שגר במסגרת חוץ ביתית
שמי איילה ואני אימא לבוגר אוטיסט, שמתגורר במסגרת חוץ ביתית, בהוסטל. החלטתי להיות לו לפה, להביא לעולם את עולמו, את האתגרים שאיתם הוא מתמודד, את קשריו ואת רגעי הנחת והסיפוק בחייו. פניתי ביוני 2021, לאלון פרידמן, מאמן ספורט המתמחה באימון ילדים ובוגרים בעלי צרכים מיוחדים, אחרי חורף של סגרים ובידודים, וביקשתי ממנו שיעזור לגילי בעניין ההתנגדות שלו לעסוק בפעילות ספורטיבית.
גילי מוזס – בן 35, אוטיסט בתפקוד נמוך שמשמעו שהוא נזקק לתיווך כדי לתקשר עם הסביבה, שמשתמש בתוכנות, על מנת להביע את דעתו, ואת רצונותיו.
כמה מילים על המאמן אלון פרידמן, מקים מיזם "לב אמיץ" לעידוד הספורט ככלי להתפתחות אישית, אלון פרידמן בוגר מכון וינגיט למאמנים , בוגר איזי שפירא שלוחה של אוניברסיטת בר אילן פעילות גופנית מותאמת עבור אוכלוסיה עם צרכים מיוחדים.
ובכן נתחיל מהסוף, גילי חיובי לקורונה, מחוסן בפעם הרביעית, ללא סיפטומים,
עדכונים מהחודש האחרון, פעם היה בבידוד, כי נחשף למאומת, מחוייב לשתי בדיקות אנטיגן, כך חולפים הימים, ועובר שבוע, ובפעם השנייה שוב נחשף למאומת, ושוב שתי בדיקות, חלפו עברו הימים, בשבוע שעבר ירד גשם, ואי אפשר היה להתאמן בחוץ. והשבוע הוא מאומת, חיובי לקורונה. במציאות, שגרת האימונים נפגעה, כבר חודש גילי אינו מתאמן. אני מבקשת ללמוד מהפעם הקודמת, ומבקשת שהפעם נצא מהאירוע עם תובנות, שנלמד מהניסיון של השנה הקודמת.
שגרת אימונים מחייבת מספר תנאים: יציבות, היענות לצרכים, תנאי שטח נוחים לאימון, כשאחד מהתנאים נפגע, השגרה מופרת. ובחיים עצמם הדברים מתנהלים כך:
*יציבות, התחלופה הרבה של מדריכים בהוסטלים ידועה זה מכבר, אלון בחייו של גילי אמור להיות הדמות היציבה, אדם שאכפת לו, שאינו קשור למערכת ולאילוציה. אלון בנה עבורו מסגרת אימון מהנה, המתחשבת בצרכיו. כשגילי לא נפגש עם אלון לצורך אימון, היציבות בחייו מופרת וחסרה, אנשים נעלמים מבלי שידע למה זה קורה. האימון עבור גילי הוא מעבר לאימון, הוא ממלא את חייו בחוויה חיובית, במפגש חברתי, ביציאה מהמסגרת אל החיים שבעולם הגדול.
*במציאות, אנו נתקלים בהנחיות קורונה שלא רואות במתאמן ובאימון, הכרחיים בכל מצב. במציאות חייו של גילי, דיירי המסגרות החוץ ביתיות נדרשים לעמוד במשטר בדיקות אנטיגן המתאים לדיירי בתי אבות מטעם "מנהלת אבות ואמהות".
*כיום, מתקני הספורט המפוארים בבתי הספר התיכוניים וכן אולמות הספורט המקורים אינם נגישים עבור האוכלוסיות המיוחדות. הקהילה/מועצה מקומית אינם מתגייסים באפשור נגישות למתקני ספורט העירוניים לרשותם של המתאמנים המיוחדים. אני מבקשת שבקביעת תור מראש, יוכל מדריך ספורט להביא את המתאמן למתקנים העירוניים המקורים הקיימים בקהילה.
יש לי חלום, שהשיח עם גילי יהיה מכבד יותר את צרכיו, שהמערכות השונות יתקשרו על מנת שגילי יעמוד במרכז ולא "המערכת". ששגרת אימונים תימשך, שהפעם נשמור עליו יותר, ושהפעם לא ניתן לו להתדרדר.
תודה לכם שקראתם, אודה על כל תגובה, על כל רעיון,
שבוע טוב, איילה
